קורס לטיפול בהתמכרויות שהשתתפתי בו הסתיים וזו הזדמנות לשתף אתכם בתובנה נוספת ששמעתי בעת ביקור של הרב איתן אקשטיין מייסד כפר הגמילה רטורנו. בקורס, שאל הרב אקשטיין מה ההבדל בין אהבה לתלות? בשניהם הרי יש נתינה. אדם אוהב מן הסתם רוצה לתת ולהעניק לאדם האהוב , ייתכן ואף קרא זאת בהגדרת האהבה של הרב דסלר ב"מכתב מאליהו" שאהבה=נתינה.
אך גם המרצה והתלותי מעניק ונותן, אז ההבדל הוא רק כמותי מי נותן יותר? האם האוהב תמיד ייתן פחות מהמרצה והתלותי?
אלא, אומר הרב אקשטיין, ההבדל הוא מהותי. האוהב נותן מעצמו והתלותי נותן את עצמו.
וכך מגדיר רבי עקיבא את הכלל שכל התורה תלויה בו: "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה אך "חייך קודמים לחיי חברך". במגבלה זו מותחת התורה קו ברור האהבה לתלות, בין ערך עצמי למחיקה של האישיות עד כדי תלות.
שאלה גדולה תהיה במבחן המציאות היכן עובר הגבול. לא תמיד ניתן יהיה לזהות בקשרים בין אישיים את התפר הדק שבין שניהם, אך עצם המודעות לאפשרות של מדרון חלקלק בשילוב של מתח בין אישי או דימוי עצמי נמוך בהחלט יכול להפוך קשר נורמטיבי לתלות פרובלמטית.
מי שיוכל לסייע בכך יהיו דווקא האנשים הקרובים לאוהב/תלותי כיוון שהוא עצמו לא ידע להבחין בתוך הקשר היכן נפרץ הגבול, אך הקרובים לו יוכלו להאיר את עיניו באותות זהירות מפני איבוד צלם ודמות בקשר שהפך לבעייתי.
כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. שלומי פולמן 052-7906712
댓글