מאני לאנחנו

תחילת האומה הישראלית פותחת בשילוב הראוי של כל איש ואיש. לכל איש יש שם, שם שהוא גילוי, "ואלא שמות" הופעה עצמית ייחודית רק שלו, אות מיוחדת משלו בתורה. ויחד עם זאת "איש וביתו" – המרחב המשפחתי, במעגל הקרוב הזוגי עם הרחוק של הורים ואחים וכו'.

כיצד משמרים מערכת יחסי גומלין בריאה בין ה"אני" לבין ה"אנחנו"?

כל מהות ה"אני" היא חשיבה עצמית כשאני במרכז ,ואילו ה"אנחנו" היא החשיבה הרחבה שחוץ ממני, מה אני כנותן ולא מה אני כמקבל. מה הסוד של "גבול נושם" המאפשר יחס דו סטרי בין שני צידי הגבול? שאלה זו מתחדדת בעיקר בשלבים הראשונים של בנית הזוגיות, כאשר בחלק הראשוני של הביחד המורכבות לא מורגשת בשל "שמן ההתאהבות" המחליק כל אתגר מסוג זה. אך כאשר עם הזמן כל אחד חוזר לעצמיות שלו, אז נדרשת חשיבה ושימת לב ליחס הנכון בין ה"אני ל"אנחנו".

כיצד הזוגיות והמשפחה אינה מוחקת את האישיות הפרטית, וכיצד מאפשרת התפתחות אישית במקביל לנתינה והשקעה בבן הזוג והילדים?

"גבול אטום" הוא מבנה זוגיות כושל של שני יחידים הגרים בבית אחד ,ואילו "גבול פרוץ" בטווח הארוך יוצר שחיקה של כל אחד מבני הזוג. ולכן, בעזרת ניסיון וטעיה, בשיח פתוח של תיאום ציפיות, בונים בני הזוג את "הגבול הנושם" שלהם, מה שמתאים להם ביחד ולכל אחד לחוד.

לצורך כך נדרשת מידה של גמישות מחשבתית, מעין פיזיותרפיה של הרגשות, לאחר שנים רבות של רווקות שריר הנתינה (האמיתי 24/7) לא הופעל ותורגל וכעת לאט לאט נדרשת סדרת פעולות שמותחות את השריר להכיל גם רצונות ושאיפות של אדם נוסף. שני הצדדים צריכים לקחת בחשבון שהדבר לא קל, ולוקח זמן לכל אחד בפני עצמו להכיל את השינוי, ועוד יותר מכך לוקח זמן לתאום הציפיות ההדדי מה כל אחד רוצה/צריך לקבל מבן הזוג. וכך בהבנת המשמעות של בניית בית, ורצון טוב של כל המעורבים עולים את המדרגה מ"אני" ל"אנחנו", ומשמרים את היחס הנכון בין שני המרכיבים הללו. מצד אחד "אלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ומצד שני כמשלים "איש וביתו באו".

כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. שלומי פולמן 052-7906712