top of page
השחף

בין המצרים האישיים לזוגיים


רבות מדובר על ריבוי מקרי הגירושין בקרב אנשים הקרובים המוכרים לנו. הסברות נעות בין השפעת הסגר והקורונה, ועד תרבות מערבית והשלכותיה. מבלי להיכנס לניתוח הסיבות, ניתן לומר שבכל מקרה המכנה המשותף של הגירושין בשורשו יהיה סביב המתח שבין האישי לזוגי, משהו בתפר העדין שבין "אני" ל"אנחנו".

רבים נוטים לחשוב כי נושא זה שייך למעבר מרווק לנשוי, שם לדעתם צריך להתרחש המהפך ממבט עצמי למבט זוגי. אך מניסיון בתוך הקליניקה ניכר כי במעטפת של נושאי קונפליקט שונים בשורש הדברים האתגרים הם בגמישות המחשבתית מנטלית שבין אני לאנחנו. המעבר הדק מרוצה לצריך, ממצטדק למחפש פתרונות, מסימן קריאה לסימן שאלה, ממאשים למכיל, מעצמאי לשותף הם המעברים שבהם מתקשים רוב הזוגות.

אז כיצד נאזן בין אהבת עצמי שחשובה בפני עצמה עם אהבה לאחר הנדרשת כל כך ליצירת זוגיות? לצורך כך נדרש לעמול על הרחבת העצמי, ככל שנכניס תחת כנפי מחשבותינו ודאגותינו את האחר, את בן /בת הזוג כך ניצור אנחנו גדול יותר, אנחנו כזה שאינו על חשבון ה"אני" אלא הרחבה ומימוש שלו. כמאמר הכתוב "הרגל של אשתי כואבת לנו" זהו אינו כאב של שיתוף והזדהות בלבד אלא כאב אמיתי ומוחש של העצמי הרחב, זהו האני החדש המורכב משני חלקים שווים היוצרים דבר גדול יותר מסך חלקיו, אין מדובר בהתאהבות המוחקת את העצמי ומסממת אותו אלא מדובר באהבה היוצרת אני עצמי חדש ומשודרג יותר.



כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. הרב שלומי פולמן 052-7906712

0 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page