גיבור על אשתך?

חג החנוכה מתאפיין ביחס לגבורה. גבורת החשמונאים, גבורת מעטים מול רבים, גבורת הרוח מול תרבות יוון...

לגבורה יש שתי הופעות:

אחת – הגבורה המתפרצת. גבורה חד פעמית, הרואית. היא דורשת התעלות ועוצמה גדולים מאוד, בנקודת זמן ומקום ספציפיים.

הגבורה השניה פחות רועשת, קטנה, יומיומית, אינה מקבלת כבוד ויוקרה כמו "אחותה הגדולה".

אך מיהו הגיבור האמתי? זה שהיה צריך פעם אחת להתעלות מעל עצמו ולהפתיע, אפילו את עצמו, או זה שבאופן קבוע, בעבודה סיזיפית יומיומית מתאמץ ופועל במעשים וניסיונות קטנים, שנושך שפתיים ומתגבר?

ניתן דוגמה מהעולם הזוגי:

כאשר החלטת להתחתן, היית צריך להתגבר על האגואיזם שלך, לצאת מאזור הנוחות הרווקי ולקפוץ למים הזוגיים, לקבל אחריות ולהפוך מ"אני" ל"אנחנו". אין ספק שזה מהלך חד פעמי הדורש תעוזה וגבורה אישיותיים גדולים, אך שכרו של מאמץ זה בצידו, יש בסופו חתונה, אירוע גדול עם הרבה חוגגים ותשומת לב והערכה. אפילו צלם ותזמורת יש – לתעד ולמסגר את גבורת הרווק/ה להתחתן.

אך ישנו גיבור מסוג נוסף: זהו המתגבר כל יום ויום, הנאבק בתוך עצמו על העדפת בן הזוג על פני רצונות פרטיים שלו, החי יום-יום חיי נתינה (=אהבה) אכפתיות והכלה.

זהו גיבור בדברים הקטנים היום יומיים. בתוך עצמו או בתוך ארבעת קירות ביתו. אין שם הוקרה וקהל המוחא כפיים. אין שם צלם המתעד ומפרסם את הצלחותיך בקרב המתמשך לאורך ימים ושנים. זהו קרב המתחולל בתוכך כנשוי, כאבא, כחלק ממשפחה.

זהו הגיבור האמתי, החי חיים של גבורה, המוצא מתוכו כל יום כוחות חדשים להתמודד עם תהפוכות החיים הזוגיים והאישיים.

גיבורים כאלו אנו צריכים להרים על נס "על ניסיך שבכל יום עמנו".

זו גבורת פך שמן קטן וטהור הנמצא בקודש הקודשים הזוגי בכל בית בישראל.

חג גבורה שמח.