כיצד מחריבים את הבית?

לומדים מהניסיון של אחרים . לא צריך להמציא את הגלגל, זה נוסה בעבר ב"הצלחה" רבה. ולא פעם אחת.

מספיק ששני הצדדים שמים את עצמם בשני צידי המתרס, חומה מפרידה ביניהם, כך נראה תחילתו של חורבן.

לצורך השקטת המצפון ממשיכים באופן מתמיד לתחזק את עבודות הבית. אך באמת זו רק עבודה חיצונית, כל אחד נשאר להתחפר בעמדתו ומקומו.

השלב הבא הוא גיוס גורם שלישי שייסע כנגד הצד השני. זו רק שאלה של זמן עד שימצא "החזיר" המזדמן בכדי שינעץ את ציפורניו בחומה וכל הבית יזדעזע, 500 פרסה על 500 פרסה.

מכאן הדרך לעצור את כדור השלג של הניכור היא קשה יותר. התסכול, הייאוש והכעס הדדי כבר יעשו את שלהם עד לחורבן ממשי של הבית כולו. בית חרוב גם ככה. קמח טחון.

בראיה למפרע הסתבר לכל הצדדים שהחורבן השקט התחיל הרבה לפני. כשהם רבו על הדברים הקטנים רק בשם העקרון. הם רבו כדי להוכיח שהם בצד הצודק. ראו אחד בשני מגבלה. מחסום בדרך למימוש עצמי. אויב פרטי.

אילו רק היו רואים את עצמם שותפים לדרך אחת. אילו רק ידעו איך לריב נכון גם עבודות הבית היו הופכות למקרבות.

במקום שכל צד ירגיש קורבן היו מתקרבים זה לזו.

בבניין ירושלים ננוחם.

ואפילו רק נשמח ונשמח בנין בית חדש בישראל כבר כאילו בנינו אחת מחורבות ירושלים.