למה אנשים לא הולכים לייעוץ או טיפול?

"כל ההתחלות קשות" זו אמרה ידועה. ובאמת, לצאת מאזור הנוחות זו לא משימה פשוטה, ובפרט בדברים שדורשים התבוננות פנימית, ויותר מכך גם עבודה אישית לשינוי התנהגות ו/או התנהלות. לכן, אם ננסה לסכם מה הם הגורמים לכך שאנשים רבים כל כך צריכים עזרה מקצועית אך לא עושים צעד מעשי בעניין, וכל זאת למרות שסיוע מקצועי, אפילו לתקופה קצרה, היה משנה את חייהם ואיכותם עשרות מונים. סיבה ראשונה היא "אני לא צריך". זו קבוצת האנשים שמדחיקה את הצורך בעזרה. לרוב בודדים מקבוצת חשיבה זו יגיעו בהמשך לטיפול, אך זה יהיה כתוצאה מאילוץ – ובדרך כלל אילוץ כואב. קבוצה שניה היא ה-KLY: "כלום לא יעזור". כדי להניע אנשים עם תסמונת KLY יש צורך ברמות שכנוע גבוהות, שכן חשיבה כזו היא בדרך כלל ממקום מיואש. מיואש מעצמו, מאמון בבני אדם בכלל ובעלי מקצוע בפרט. קבוצה שלישית היא מהזן של "אני אסתדר לבד". ביטחון עצמי הוא דבר חשוב ונצרך, אך לעתים ביטחון מופרז יכול לגרום נזק לו או לסביבתו. לכן טיעון כמו "בוא תשמע, מה יכול לקרות?" או "אתה לא מפסיד כלום, מקסימום תרוויח" יכול, אולי, לסדוק את קיר הביטחון העצמי המופרז ויסייע לו לגשת לטיפול. אנו, אנשי המקצוע, יכולים לנסות להביא את הסוס אל השוקת, אך אין אנו יכולים להכריח אותו לשתות.

כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין.