"עַל-כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת-אָבִיו וְאֶת-אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ"

זוגות רבים בתחילת נישואיהם מתמודדים עם השאלה מה היחס כעת למשפחת המקור? כיצד ומה לשתף את ההורים? כמה לנסוע לבקר ולשבות אצל המשפחות? האם לקבל תמיכה כספית? ואם כן עד מתי? האם בניית הקן הזוגי באה על חשבון הקשר עם ההורים? כיצד יוצאים לעצמאות אישית וזוגית? בדרוג? בבת אחת?

לאור הפסוק שקראנו השבת בפרשה "ועזב את אביו ואת אימו ודבק באשתו" ניתן להבין שיש כאן ציווי לתת משקל עודף לקשר הזוגי על חשבון הקשר המשפחתי.

הלשון אינה משתמעת לשתי פנים יעזב... ודבק...

אך עדיין יש לדייק ולשרטט את הגבול בין יעזב... לבין "כבד את אביך ואת אימך" שממשיך בכל אופן גם כעת לאחר הנישואין. ניתן לתמצת את היחס הנדרש תחת הכותרת "בין קשר לאוטונומיה".

מצד אחד קשר עם ההורים ומצד שני אוטונומיה של הזוג ויצירת גבול נושם בין המשפחות, גבול שמצד אחד לא פרוץ מידי, אך מצד שני לא אטום ומנוכר. את מידת הפתיחות והקשר על הזוג עצמו לבחון בינו לבין עצמו, ובמקרה של ספק או חילוקי דעות ביניהם להתייעץ עם יועץ זוגי בעניין.

צריך לומר כי אחריות ליצירת גבול נושם היא על שני הצדדים. גם ההורים צריכים מצידם לדעת לשחרר ולאפשר לזוג לבנות את ביתו בעצמו, יש לאפשר להם גם לטעות ולהתנסות. כל הצדדים נדרשים לעמוד על המשמר שלא לעבור את הקו הדק המפריד בין מעורבות להתערבות, בין התעניינות לחדירה לפרטיותם. וכלשון הפתגם "גדר גבוהה - שכנים טובים" גבול נושם-משפחה מאושרת.

כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. הרב שלומי פולמן 052-7906712