עד לא מזמן היינו צוחקים מהבדיחה: בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ, כל השאר Made in China. כעת זו בדיחה עצובה.
אבל עכשיו ברצינות. מה ניתן ללמוד מתופעת הקורונה והשלכותיה? בשנים האחרונות נבנה בקצב מהיר מאוד מגדל בבל של תרבות צריכה, תרבות זולה (תרתי משמע). הכל קל וזמין בלחיצת כפתור, עולם חיצוני של פרסומות ושיווק.
אם בעבר הפרסום היה = מה יש לי למכור. כעת בשיווק עברנו למה שלי יש אתה צריך. החינוך הבסיסי של דחיית סיפוקים נשחק תחת הררי הצלופנים ועטיפות הפצפץ. מבוגרים וילדים כאחת חיו כאן עד לפני שבועיים בתנועת חיים של זרימה עם מה שבא לי, ומה ש"אני רוצה" הופך מיידית ל"אני צריך"...
כעת ירד האלוקים ובלבל שפתם. מה שאתה רוצה לא ניתן להשגה, כנס לבידוד, סגר, התכנסות פנימה.
אחרי כל כך הרבה חיצוניות, שופינג, ראוותנות כעת דממה. הקניונים ריקים, השווקים דוממים. קול דממה דקה של התכנסות פנימה, אישית, משפחתית, חברתית.
זה הזמן לחזור ליסודות, לפשטות, לחיים ממה שיש (או אין).
זהו כתר המלכות, זו היציאה מעבדות לחרות 2020, מחמץ תפוח למצה פשוטה.
אם משה הוציא אותנו ממצרים, הקורונה הוציאה אותנו מ"סין". מצריכה זולה ומזלזלת, צריכה שהופכת אותנו לזולים, לזוללים ומזלזלים. זה הזמן ליצירה עצמאית לברור עצמי: מי אני בעצם? מה באמת אני צריך? מהי עצמאות? מיהו עצמאי באמת ולא שכיר חרב של מעצמת הכלום כאן ועכשיו.
חג חרות שמח.
Comentarios