אתה עמוס או בלחץ? זה תקלה או כישלון? כואב לך או שאתה סובל? אתה מסתכל על הדברים אובייקטיבית או סובייקטיבית?
כמטפל יש חשיבות רבה להדהד בקול חוזר כלפי המטופל את ראיית האפשרות האחרת על המציאות.
חשיפת הפער בין עומס ללחץ היא המאפשרת מרווח תמרון מחודש במציאות. בתחושת לחץ אנו לוקחים צד "בחירי" כיצד להרגיש ולחוות, אך בהבנה שזהו רק עומס ניתן להגיב רציונלית ולא רגשית אמוציונלית.
שינוי קל זה הופך את היחס והתגובות לשונים לגמרי. זה טבעי שיש לעתים עומס בתחומים שונים כגון בעבודה, לימודים, משפחה ומשימות שונות. אך האם זה צריך להתלוות עם לחץ? ממש לא מוכרח.
דוגמה נוספת היא היחס לתקלה, פער או ציפיה לא ממומשת. האם נצבע זאת בצבע של כישלון? לקחת אחריות זה מצוין, אך לא גם לקחת אשמה. אין צורך, זה רק מזיק.
כישלון מוריד ביטחון עצמי, מוביל לייאוש ולמתח מיותר. לעומת זאת תקלה – יכולה לקרות, כולנו בני אדם ותקלה מתקנים.
בצד הגופני ניתן להרגיש כאב. כאב בראש, ביד, בבטן וכדומה, אך סבל מרגישים ב"ראש" ב"לב". לא כל כאב מוכרח להיצמד לסבל, ניתן לצמצם את האתגר במחלה בעזרת צמצום הקושי לכדי כאב, משהו גופני שדורש טיפול ועובר עם הזמן. לעומת זאת, סבל נשאר גם לאחר הריפוי הפיזי ומקשה על ההחלמה. לאנשים הקרובים לנו יקל אם אנו עצמנו נתמודד עם הכאב ולא נעבור למרחב הסבל. שם במרחב הסבל קשה יותר לסייע בידנו.
מסך כל הדוגמאות ניכרת מגמה של התבוננות ודרך חיים מיטיבה יותר, היצמדות לעובדות ופחות לפרשנות השלילית תסייע בידינו לצלוח את אתגרי החיים המזדמנים.
רגע, זה אתגר או קושי?!
כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. הרב שלומי פולמן 052-7906712
Comments