השבוע העברתי הרצאה למטפלים בנושא "הערכה עצמית מיטבית". נושא זה הופך להיות כפי שאני פוגש בקליניקה, ל"שפעת" של המאה ה-21.
רבים במרחב צמתים בחיים נפגשים בחוסר של הערכה עצמית. הדבר בא לידי ביטוי בחוסר בטחון בקבלת החלטות, נטייה להימנעות, ריצוי, תקיעות מקצועית וכלכלית, קושי ביצירת אינטימיות בקשר ועוד מרחבי חיים שנפגעים כתוצאה מכך.
הייתי מכנה זאת כתופעת "האצבע השבורה" – כאשר יש שבר אפילו קל באצבע ביד כל דבר שניגע בו יהיה כואב. כך, הערכה עצמית לקויה תכאיב לנו בכל דבר שנפגוש בו בחיי היום יום שלנו.
ניתן להעריך כי תופעה זו היא תוצאה של שינויים חברתיים תרבותיים המתרחשים בשנים האחרונות במרחב הציבורי שצעירים ומבוגרים חיים בתוכו.
דוגמה לכך היא סרגל מדידה להצלחות כאשר המדד הקובע הוא תוצאה/ציון ופחות דגש על מאמץ ואישיות. החל מגיל צעיר בבית הספר התיכון ועד עבודה וקריירה המדיד החברתי והאישי הוא רק תוצאות והישגים.
גם אנו כהורים לעתים יכולים לטעות בכך ולצפות ולהקרין זאת לילדים שאנו מעריכים אותם לפי התוצאות ופחות לפי מידת ההשתדלות והמאמץ שהשקיעו בדרך.
גורם נוסף שפרץ לעולמנו בשנים האחרונות הם המדיות החברתיות שגם הן משפיעות על הדימוי העצמי וממילא הביטחון העצמי. כאשר תמונות ושיתופים ממסגרים רק "הצלחות" ופאן נוצרת ציפיה ותחרות להיות כמו ה"תמונה" במסך, תמונה מחייכת, מצליחה נהנית ועליזה. אין במרחב הוירטואלי רגעי מאמץ, קושי, אפרוריות וכדומה. סף ריגושים גבוה שאינו תואם עם המציאות יוצר תסכולים "מדוע אני לא כזה?" "למה רק אחרים שמחים ומצליחנים?" "למה לי אין...?"
וכך נוצרת "שפעת" חברתית שהתסמינים שלה הם הערכה עצמית לקויה, חוסר ביטחון עצמי ודימוי נמוך, תחרות ומרוץ אחרי האין סוף הדמיוני מחלישה כל עמידה וחוסן נפשיים.
Comments