בתוך כל אחד מאתנו יש שתי דמויות שונות. יש את ה"ילד" שבנו שהוא, כמו כל ילד בריא בנפשו, רוצה לחוות, להיות בכאן ועכשיו, יותר רגשי מראציונאלי. זה טבעו של ילד.
לעומת זאת ה"מבוגר" שבנו הוא עסוק ב"מה יהיה?" הוא רציונלי, מגיב, דוחף, עסוק בביצוע, תכנון ובניית משימות. הוא טרוד בבעיות ופתרונן, לעתים הוא גם המחנך את סביבתו, וכך מתנהלות להן שתי דמויות בתוכנו במהלך היום-יום. במצבים או חלקים ביום אנו יותר בתפקיד ה"ילד" ובזמנים ומצבים אחרים אנו יותר בכובע ה"מבוגר".
יתכן אף שבאופן קבוע בחרנו באופן תת-מודע לתת עדיפות תמידית לחלק הילד על פני המבוגר או להיפך.
מבלי להיכנס לסיבות הבחירה מה אנו יותר וכמה, כדאי שנזהה מה אנו יותר באופן קבוע, ומתי ספציפית באירועים או זמנים קבועים. כאשר נחיה במודעות לילד והמבוגר שבנו, יקל עלינו להגיב נכון ולווסת באופן מדויק את הנדרש יותר כעת.
חשיבות נוספת תהיה לזיהוי זה בתהליך בחירת בן הזוג, עם מי יהיה לנו קל יותר לנהל זוגיות עתידית לאורך זמן. האם עם מישהו שהוא יותר "ילד" או יותר "מבוגר"? עם זורם או דוחף? עם יותר רציונאלי או יותר אמוציונאלי?
ויותר מכך יהיה נכון לזהות בתוך הזוגיות את ההבדל בין בני הזוג. ריב בין בעל ואישה יהיה, לפי התיאוריה הזו, כאשר לא יהיה סנכרון נכון בין עמדות הילד/מבוגר של כל אחד מהם.
לדוגמה: כאשר ישנה משימה משפחתית כגון יציאה לטיול ואחד מבני הזוג מתפקד כמבוגר שדוחף לסדר, לתכנן, וכו' ואילו בן זוגו עסוק כרגע בהנאה מניפוח גלגלי הים, יש סיכוי גדול לריב בין ה"ילד" ל"מבוגר" בסיטואציה זו. לכן נושא המינון והבחירה שבין הילד שבי למבוגר שבי הוא נושא בעל חשיבות גדולה לאיכות חיינו.
Comments