דוגריות או כנות?

השבוע בקליניקה אמר לי מטופל: "אני דוגרי אני... מה שיש לי בלב אני אומר!" שאלתי אותו האם הוא דוגרי או כן? הוא הביט בי במבט מופתע.

הסברתי לו כי במערכות יחסים, תקשורת בין אישית, בשיח זוגי ומשפחתי חשובה הכנות. חשובים הפתיחות ושיח זורם, היכולת לומר את אשר על הלב.

כשם שברור לנו כי לאחר סעודה שולחן האוכל צריך להישאר נקי, כך במערכות יחסים בין בני אדם נדרש "לנקות שולחן". יש צורך שהדברים יהיו על השולחן, ובפרט בדברים החשובים למי מהצדדים.

והיה והחלטתי כי הדברים שיש לי לומר מספיק חשובים עבורי, ולאחר ששיקול דעת בחרתי שצריך לומר את אשר על ליבי, כעת, בשלב האיך לאמרם, צריך להיות מדויק על מנת שהדברים יתקבלו בצד השני.

לשם כך צריך לבחון את האנרגיה שאיתה הדברים נאמרים.

יש אנשים שמדברים "דוגרי". הם אומרים את אשר על ליבם, אך הדרך והצורה שבה הם נשמעים היא עם ניחוח של שתלטנות, אשמה, נימה ביקורתית. השומע יוצא משיח דוגרי שכזה עם תחושת חמיצות, רגשות אשם ואוירה לא נעימה.

לעומת זאת, כנות היא שיחה שבה האדם אומר את אשר על ליבו, אך הדרך והאנרגיה היא של שיתוף, של רצון גם לשמוע ולא רק להשמיע.

אפשר להשקות עציץ בשתי דרכים: אחת – לקחת מיכל מים ופשוט לערות אותו על הצמח, לשפוך הכל וללכת הלאה לשאר עיסוקי החשובים. לעומת זאת, אפשר לערות את המים לאט לאט, לחכות לראות שבכל מזיגה המים קודם כל מחלחלים ורק אח"כ להוסיף עוד לפי יכולת הספיגה.

זה יהיה ההבדל בין לדבר דוגרי ובין לדבר בכנות.

אם הדברים נכונים לכל שיח בין אישי – ודאי וודאי בשיח זוגי. בנישואין אנו עם בן הזוג כדי להשאר יחד לעוד הרבה שנים, ולכן סגנון השיח משפיע לאורך הזמן ואיכות היחסים.

כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. הרב שלומי פולמן 052-7906712