רבות נאמר על הדמיון בין העץ לאדם, וכעת לקראת ט"ו-בשבט זו הזדמנות נוספת לעיין בקשר זה.
גם העץ עובר במהלך חייו מצבי מצוקה כגון גיזום יתר, מחסור במים, חום או קור קיצוניים, מחלות ונגיפים. אך כל עוד פתיל חייו בדמות השורשים עדיין קיים, העץ מוצא את כוחות החיים להתגבר ולהוציא כוחות חדשים של צמיחה ולבלוב.
מקור כוחו של העץ לא ניכר לעין, הוא חבוי במעמקי האדמה בנפתולים הדקים של נימי השורשים המגעים עד למקור מים נסתר ועמוק.
וכך, האדם הדומה לעץ השדה נדרש לפתח מערך שורשים רחב היונק כח חיים ממאגר המשמעות והעין הטובה.
בשונה מן העץ שפועל כך באופן טבעי ומתוכנת, האדם נצרך לבנות לעצמו מערך התמודדות שכזה.
הכלים שיש לנו כדי לבנות זאת הם המודעות והחינוך העצמי.
לדוגמה: מהי נקודת המבט והסיפור שאנו נספר לעצמנו במצב של מצוקה? במקרה של קושי רפואי, כשאדם חולה או מתמודד עם פצע או שבר. יש את הכאב האובייקטיבי שמשדר הגוף כאותות מצוקה. אך נוסף על כך יהיה הסבל, שהוא התרגום הסובייקטיבי שלי לכאב.
כיצד נפריד בין כאב לסבל? האם מוכרח שכל כאב יהפוך גם לסבל? מה נעשה כדי ש"עבודה קשה" לא תהפוך ל"קוצר רוח"?
לשם כך נעלה למודעות את ההבדל ביניהם ואת היכולת שלנו להפריד ביניהם ולצמצם את הכאב לתחומי הגוף ולא לגרור את הנפש למחוזות הסבל.
כלי נוסף העומד לרשותנו הוא נתינת משמעות. כאשר נענה לעצמנו על השאלה: איזו הזדמנות נפתחת לי כרגע? לְמָה, בשביל מה, במקום לָמָּה ומדוע?
נקודת מבט על העתיד במקום על ההווה והעבר מאפשרת למצוא משמעות לקושי. הכח לצמוח נמצא בתוכנו ואנו יכולים לפתח בעזרתו ענפים ופירות חדשים שמגביהים ומלבלבים את חיינו.
כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. הרב שלומי פולמן 052-7906712
Comments