מי רוצה להיות אופטימי?

אתה מלא תקווה או אופטימי? בעצם מה ההבדל ביניהם?

אופטימיות היא תנועת חיים קבועה, היא אינה תלויה באירוע מסוים, או בזמן ומקום, האופטימיסט חי כך את שטף החיים, נקודת מבטו על עצמו וממילא על החיים היא ראיה חיובית. האופטימיסט רואה את הדברים בפרופורציה הנכונה שלהם. הנחת העבודה שלו היא "וירא אלוקים כי טוב" העולם כפי שנברא הוא טוב, דרכו של הטוב להיטיב. האופטימיסט רואה את חצי הכוס המלאה לעומת הפסימיסט הרואה את החצי הריק.

"גם זו לטובה" של נחום איש גמזו ו"כל דעביד רחמנה לטב עביד", הם המוטו של האופטימיסט, צחוקו של רבי עקיבא מול השועלים המהלכים על הר הבית מהדהד באוזניו כצליל נעים וקבוע.

אז מיהו האדם המלא תקווה? מה שונה ראיה אופטימית לעומת תקווה שיהיה טוב? התשובה לכך היא שתקווה היא מציאת פתרון או אמונה בו במקרה ספציפי. בחירת אלטרנטיבה למציאות מסוימת היא היוצרת תקווה, לכן האופטימיסט מוצא במהלך חייו את התקווה בכל תהפוכות החיים, הוא מייצר ציפיות חיוביות לעשיה ומוצא את המוטיבציה לפעול להצלחתם מתוך תקווה שיצליח במשימה העכשווית העומדת לפניו.

את ההשראה לחשוב כך הוא מקבל מנקודת מבטו האופטימית על המציאות בכללה.

אז אתה אופטימי? או חיי בתקווה ומימוש ציפיות?