מלימון ללימונדה

כיצד נהפוך קללה לברכה? כיצד נהפוך מר למתוק? כיצד נהפוך מריבה להשלמה? כיצד נהפוך עצב לשמחה? לכל אלו ועוד יש מכנה משותף אחד: הפער בין הרצוי למצוי. פערים כאלו הם מעשה שביום יום, החל בדברים הקטנים של התנהלות היום לעומת התכנון, ועד קשר זוגי שאינו מושלם כפי שמצופה. פער שכזה יוצר תחושת מועקה, תסכול וכעס. כעס על עצמי, על בן הזוג, על המצב וכו'. כיצד נהפוך פער וקושי להזדמנות? ראשית, נפנים כי כל מפגש שלנו עם פער הוא מידת היחס שלנו אליו. היחס הוא סובייקטיבי, כיצד אני בוחר להתייחס. המציאות היא עיוורת – התגובה היא שמשתנה. הנקודה הראשונה לעורר שינוי היא הפער עצמו. עצם העובדה שזה מפריע לי, זו נקודת האור לשינוי. פער בין רצוי למצוי שמעורר כעס הוא הסימן שיש מידת אכפתיות ושאיפה לשנות, לצמצם את הדרוש תיקון. עצם ההתעוררות של אנרגיה של כעס היא מקור האופטימיות לשינוי. הלב עדיין דופק, שואף, רוצה שינוי. זו נקודת האור בתוך החושך וממנה נתחיל מחדש את ההתייחסות לפער. "את אשר יאהב יוכיח". נקודה שניה היא ההבנה כי אני עושה את המאמץ, אני אחראי על ההשתדלות ולא על התוצאות. החמצה לא מוכרחת להשאיר טעם חמוץ, החמצה יכולה להיות הזדמנות לצמיחה.

כמובן שאין בדברים כדלעיל להוות תחליף לייעוץ פרטני אצל יועץ מנוסה בעניין. הרב שלומי פולמן 052-7906712